פסק-דין בתיק ב"ל 9770-01-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים בניידות מיום 22/11/10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי הממצאים שנמצאו אצל המערערת אינם ניתנים ליישום על פי רשימת הליקויים להסכם הניידות (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערערת:

2.1        המערערת הגישה ערעור לוועדת העררים לניידות על החלטת הוועדה המחוזית וזומנה לבדיקה על ידי הוועדה לעררים ביום 11/10/10.

2.2        בהעדר החלטה לאחר הבדיקה שבוצעה למערערת ומבירור שערך ב"כ המערערת עלה כי ביום התכנסות הוועדה לעררים הגיש המשיב ערר על החלטת הוועדה המחוזית. נוכח הגשת עררו של המשיב זומנה המערערת לבדיקה נוספת בפני וועדה לעררים ביום ה- 22/11/10 במסגרתה קבעה הוועדה לעררים כי הממצאים שנמצאו אצל המערערת אינם ניתנים ליישום על פי הסכם הניידות.

2.3        סעיף 12 להסכם הניידות מסדיר את התנאים בהגשת ערר וקובע כי המשיב רשאי לערור על החלטת וועדה מחוזית רק לאחר שהוגשה על ידי מערער תביעה להטבות על פי הסכם הניידות. משלא הגישה המערערת תביעה להטבות אין המשיב זכאי לערור על החלטת הוועדה המחוזית.

2.4        אף אם יקבע כי המשיב זכאי לערור על החלטת וועדה מחוזית גם בהעדר תביעה להטבות, אזי ערר המשיב הוגש בחלוף 93 יום מיום החלטת הוועדה המחוזית ומעל 60 היום הקבועים בתקנות להגשת ערר ועל כן לא ניתן היה לקבל הערר מלכתחילה, כאשר הוועדה לעררים הייתה מנועה מלהתייחס לערר זה והייתה אמורה להתעלם ממנה.

2.5        אילו הייתה הוועדה ממליצה למערערת למשוך עררה במסגרת החלטה מיום 11/10/10 הייתה המערערת שוקלת צעדיה בשלב זה ואולי אף מחליטה למשוך הערר שהוגש מטעמה, אולם משלא נמסר למערערת פרוטוקול הוועדה מיום 11/10/10 לא ידעה המערערת כי עליה למשוך הערר שהוגש מטעמה ועובדה זו הובילה להגשת ערר נגדי באיחור והזמנת המערערת להיבדק בשנית ביום ה- 22/11/10.

            רק לאחר הבדיקה השניה שבוצעה למערערת נשלחו אליה שני הפרוטוקולים של שתי הוועדות כאשר בפרוטוקול הוועדה הראשונה מיום 11/10/10 נרשם כי הומלץ למערערת למשוך הערר.

2.6        הוועדה לעררים סטתה מהחלטת הוועדה הרפואית המחוזית שקבעה 50% נכות בהתאם לסעיף ו א' (1) לרשימת הליקויים וזאת מבלי לנמק החלטתה.

3.         טענות המשיב:

3.1        בהתאם להוראות סעיף 12 א' לתוספת ב' להסכם הניידות רשאי המוסד לערור תוך 60 יום מהיום בו הגיש המוגבל בניידות למוסד תביעה להטבות על סמך מועד הוועדה. הסעיף עורך אבחנה בין המועדים במסגרתם רשאי הנפגע להגיש ערר (תוך 60 יום מיום שנמסרה לו החלטת הוועדה) לבין המועדים במסגרתם רשאי המל"ל להגיש ערר.

3.2        הרציונאל העומד מאחורי אבחנה זו הוא בכך שככל שהנפגע אינו מגיש תביעה להטבות, ממילא אין משמעות כספית להחלטת הוועדה ואין טעם להגיש עליה ערר ולבזבז משאבים לחינם.

3.3        משכך, כל עוד לא מוגשת תביעה להטבות לא נבחנת החלטת הוועדה בידי המל"ל בשאלה האם להגיש עליה ערר אם לאו.

            עם זאת, ככל שהנפגע מגיש ערר על החלטת וועדה מדרג ראשון הרי שעם קבלת ההודעה על הגשת הערר בוחן המל"ל אף הוא את החלטת הוועדה מדרג ראשון ומחליט האם להגיש עליה ערר וזאת גם אם טרם הוגשה התביעה להטבות וגם אם טרם חלף המועד להגשת ערר מטעם המל"ל וזאת בהתאם לנוהל פנימי אצל המשיב.

3.4        ההודעה בדבר הגשת הערר על ידי המערערת התקבלה אצל המשיב ביום ה- 19/9/10 כשהערר הוגש ב- 2/9/10.

            עם קבלת הערר הועבר תיקה של המערערת לבחינה בידי המשיב והוחלט להגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון כשהערר הוגש ב- 11/10/10.

3.5        במועד בו התכנסה הוועדה לא ידעה זו כי הוגש ערר מטעם המשיב.

דיון והכרעה:

4. סעיף 12 (א) לתוספת ב' להסכם הניידות קובע כדלקמן: